הַגַּנָּבִים שֶׁבָּאוּ בַּמַּחְתֶּרֶת וְעָשׂוּ תְשׁוּבָה חַייָבִין לְהַחֲזִיר. עָשָׂה אֶחָד מֵהֶן תְּשׁוּבָה חַייָב לְהַחֲזִיר אֶת שֶלּוֹ. וְאִם הָיָה מוֹצִיא וְנוֹתֵן לָהֶן הוּא מְשַׁלֵּם עַל יְדֵי כוּלָּן.
Pnei Moshe (non traduit)
הגנבים שבאו במחתרת. לאו דוקא אלא אורחא דמילתא נקט שהבא במחתרת משים נפשו בכפו ודרכו לבא בסיעת חבורה ולא כל אחד בפני עצמו:
חייבין להחזיר. משום דבסיפא קתני אם עשה אחד מהן תשובה א''צ להחזיר אלא חלקו ולא אמרינן הואיל ובחבורה אחת היו לא תועיל לו השבת חלקו לבד הלכך נקט ברישא דאם עשו כולן תשובה חייבין כולן להחזיר ואע''ג דמילתא דפשיטא היא:
ואם היה. הוא המוציא ונותן להן אינו יוצא י''ח עד שישלם ע''י כולן ואע''פ שהם כבר נטלו חלקן ואינם תחת ידו:
43a נִתְחַלְּפוּ כֵלָיו בְּבֵית הָאוּמָּן יִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶן וְיֵצֵא וִיבַקֵּשׁ אֶת שֶׁלּוֹ. בְּבֵית הָאֶבֶל אוֹ בְּבֵית הַמִּשְׁתֶּה אַל יִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶן אֶלָּא יֵצֵא וִיבַקֵּשׁ אֶת שֶׁלּוֹ. אָמַר רִבִּי בָּא בַּר חָנָה. לֹא הֲוָה רִבִּי חִייָה חֲבִיבִי פָּתַר לָהּ אֶלָּא כְגוֹן הָדֵין בַּר קוֹרָא. שֶׁכָּל הַנּוֹטֵל מֵאֶצְלוֹ נוֹטֵל בִּרְשׁוּת וְכָל הַמֵּנִיחַ אֶצְלוֹ מֵנִיחַ בִּרְשׁוּת.
Pnei Moshe (non traduit)
נתחלפו לו כליו. תוספתא דמכילתין פ''י ושם נשתבשה הגי' וצ''ל כדהכא שהיא עיקרית:
ישתמש בהן. שהרי אומן מדעתו נותן לו ומותר להשתמש בהן עד שיצא זה בעל הכלי ויבקש את שלו ויטול ממנו:
בבית האבל ובבית המשתה. דשלא מדעת הוא אל ישתמש בהן אלא יצא הוא ויבקש את שלו ליטול מיד מי שהן בידו וקתני מיהת דבעל הכלי נוטל את שלו מיד השני וא''צ לחזור אחר האומן שנתן לו וש''מ דר' חייא כר' יוחנן ס''ל דרצה גובה אף מהשני שהטלית בידו:
לא הוה ר' חייא חביבי פתר לה וכו'. כלומר דר' בא דחי לה דמהתם לאו מוכחא כר' יוחנן דהא ר' חייא מפרש לה דלא מיירי אלא כגון הדין בר קורא שם האומן אשר היה בימיהם:
שכל הנוטל מאצלו וכו'. וכלומר דשאני התם דה''ט דישתמש בהן משום דאמרינן דהכל הוא ברשות הוא והאומן נתן לו ברשות וברצון של בעל הכלי שציוה לו למכור או להחליף וכשיבא בעל הכלי נוטל את שלו מיד זה דאפשר שחוזר בו עכשיו ואינו רוצה להחליף ולמכור וה''ז לא קנה עדיין הכלי וצריך להחזיר לו אבל הכא גבי גזלן מנא ידע זה שאינו שלו והוא קנאו מיד הגזלן בתורת מקח או בתורת מתנה ואיכא למימר דאף ר' חייא ס''ל דאינו חוזר אלא על הגזלן:
תַּנֵּי. הַגּוֹזֵל וּמַאֲכִיל בָּנָיו בֵּין גְּדוֹלִים בֵּין קְטַנִּים פְּטוּרִין מִלְּשַׁלֵּם. הִנִּיחַ לִפְנֵיהֶן בֵּין גְּדוֹלִים בֵּין קְטַנִּים חַייָבין לְשַׁלֵּם. סוּמַּכוֹס אוֹמֵר. גְּדוֹלִים חַייָבִין קְטַנִּים פְּטוּרִין. אִם אָֽמְרוּ. אֵין אָנוּ יוֹדְעִין אִם עָשָׂה אָבִינוּ חֶשְׁבּוֹן בָּאַחֲרוֹנָה הֲרֵי אֵילּוּ פְטוּרִין. הָתִיב רִבִּי בָּא בַּר מָמָל. הַגַּע עַצְמָךְ בְּשֶׁהִנִּיחַ לִפְנֵיהֶן קַרְקַע. לֹא הַכֹּל מֵהֶן לוֹמַר. אֵין אָנוּ יוֹדְעִין מַה חֶשְׁבּוֹן עָשָׂה אָבִינוּ בָּאַחֲרוֹנָה. הָתִיב רַב הַמְנוּנָא. הַגַּע עַצְמָךְ שֶׁהָֽיְתָה גְזֵילָה מְפוּרְסֶמֶת. לֹא הַכֹּל מֵהֶן לוֹמַר. אֵין אָנוּ יוֹדְעִין מַה עָשָׂה אָבִינוּ חֶשְׁבּוֹן בָּאַחֲרוֹנָה. הָתִיב רַב שֵׁשֶׁת. אֲפִילוּ קְטַנִּים נִטְעֲנִין לָהֶן בְּבֵית דִּין. מָה אִית לָךְ לְמֵימַר. אָמַר רִבִּי מָנָא. תִּיפְתָּר בְּשֶׁטָּעֲנוּ הֵן. אֵין אָנוּ יוֹדְעִין כול'. יָֽדְעִין אֲנָן דַּעֲסַק אֲבוּנָן עִמָּךְ עַל הָדֵין חוּשְׁבְּנָא. וְלֵית נָן יָֽדְעִין מַה נְפַק מִדִּינָא.
Pnei Moshe (non traduit)
אמר ר' מנא. ומשני הקושיא דהגע עצמך בגזלה מפורסמת דתיפתר שאין אנו יודעין שטוענין. כך היא טענתם יודעין אנו שערער אבינו עמך על עסק זה וזה החשבון ועמד עמך בדין אבל אין אנו יודעין מה יצא מלפני הב''ד ואפשר שאינו מגיע לך כלום לפי החשבון:
התיב רב ששת. עוד קושיא אחריתא לדידך אם טוענין הגדולים אין אנו יודעין פטורין א''כ אפילו בקטנים אמאי חייבין ואם שאין יכולין לטעון יטענו הב''ד בשבילן ומה טעם אית לך מימר דבקטנים חייבין:
התיב רב המנונא. אפילו לא הניח להן קרקע נמי קשיא דהגע עצמך שהיתה הגזלה מפורסמת ונודע שבידן היא וכי כל הימנן לומר אין אנו יודעין:
התיב ר' בא בר ממל. עלה הגע עצמך אם הניח לפניהם קרקע ומחיים נשתעבד להנגזל וכי כל הימנן של אלו לטעון אין אנו יודעין:
הניח לפניהן. גזלה קיימת אפילו הן קטנים צריכין להחזיר:
אם אמרו הגדולים אין אנו יודעין. אפשר עשה אבינו עמך איזה חשבון והיה מגיע לו כפי הסך הזה או החזיר באחרונה אף גדולים פטירין ות''ק קאמר לה:
תני. בתוספתא שם ונוסחא אחרינא גריס התם:
משנה: נָֽטְלוּ מוֹכְסִין אֶת חֲמוֹרוֹ וְנָֽתְנוּ לוֹ חֲמוֹר אַחֵר גָּֽזְלוּ הַלִּיסְטִין כְּסוּתוֹ וְנָֽתְנוּ לוֹ כְסוּת אֲחֶרֶת הֲרֵי אֵילּוּ שֶׁלּוֹ מִפְּנֵי שֶׁהַבְּעָלִין מִתְייָאֲשִׁין מֵהֶן. הַמַּצִּיל מִיַּד הַנָּהָר מִיַּד הַלִּיסְטִין אִם נִתְייָאֲשׁוּ הַבְּעָלִין הֲרֵי אֵילּוּ שֶׁלּוֹ. וְכֵן נְחִיל שֶׁל דְּבוֹרִים אִם נִתְייָאֲשׁוּ הַבְּעָלִין הֲרֵי אֵילּוּ שֶׁלּוֹ. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָה נֶאֱמֶנֶת אִשָּׁה אוֹ קָטָן לוֹמַר מִכָּאן יָצָא נְחִיל זֶה וּמְהַלֵּךְ בְּתוֹךְ שָׂדֵהוּ וְנוֹטֵל אֶת נְחִילוֹ וְאִם הִזִּיק מְשַׁלֵּם מַה שֶׁהִזִּיק. אֲבָל לֹא יָקוֹץ אֶת הַסּוֹכָה עַל מְנָת לִתֵּן דָּמִים. רִבִּי יִשְׁמָעֵאל בְּנוֹ שֶׁל רִבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָה אוֹמֵר אַף קוֹצֵץ וְנוֹתֵן דָּמִים.
Pnei Moshe (non traduit)
לא יקוץ את הסוכה. אם נתישבו דבורים על סוכת חבירו וירא ליטלן אחד אחד שלא יברחו לא יקוץ את הסוכה כולה ואפילו על מנת ליתן את הדמים:
נאמנת אשה או קטן. מפרש בגמרא:
וכן נחיל של דבורים. קבוץ שנקבצים עם המלך שלהם ופרחו למקום אחד:
או מן הלסטים. אם נתייאשו הבעלים דשמעינהו דאיאש דאמרי ויי לחסרון כיס הרי אלו שלו אבל מסתמא לא ורישא דנטלו לסטים את כסותו דמשמע דמסתמא מתיאשו מוקי לה בבבלי בלסטים ישראל דכיון דדייני ישראל אומרים הבא עדים שגנבו ממך מכי נטלו לסטים מייאש וסיפא בלסטים עכו''ם שדייני עכו''ם דנין באומדן דעת בלא עדים ובלא ראי' והנגזל מהם לא מיאש ומש''ה אי שמעינהו דאיאש אין הא סתמא לא:
מתני' הרי אלו שלו. דמסתמא נתייאשו הבעלים וקננהו האיך ביאוש ושינוי רשות:
הלכה: נָֽטְלוּ מוֹכְסִין כול'. תַּנֵּי. הַמַּצִּיל מִן הַגַּיִיס מִן הַדְּלֵיקָה מִשְּׁנוּנִית הַיָּם מִשְּׁלוּלִית הַנָּהָר הֲרֵי אֵילּוּ שֶׁלּוֹ.
Pnei Moshe (non traduit)
הרי אלו שלו. שמסתמא הבעלים מתיאשין מהן:
משלולית הנהר. כשהוא מלא על כל גדותיו ויוצא לחוץ ושולל ושוטף הנמצא:
משנונית הים. יש מקומות שהים חוזר לאחוריו כמה פרסאות פעמיים ביום ובא ושוטף מה שמוצא והולך:
גמ' תני. בתוספתא פ''ב דמציעא:
וְכֵן נְחִיל שֶׁל דְּבוֹרִים אִם נִתְייָאֲשׁוּ בְּעָלָיו הֲרֵי אֵילּוּ שֶׁלּוֹ. רִבִּי חִינְנָא בַּר פַּפָּא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. 43b מִתְנִיתָא בִּנְחִיל שֶׁגָּֽזְלוּ מִן הַהֲלִיכָה וּבְפוֹרֵחַ. וּבִלְבַד עַל אָתָר. אֲבָל אִם יָצָא וְחָזַר אֲנִי אוֹמֵר. מִפְּנֵי יִרְאָה וּפִיתּוּי אֲמָרוֹ. תַּנֵּי. רִבִּי יִשְׁמָעֵאל בֶּן רִבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָה אוֹמֵר. תְּנַיי בֵית דִּין הוּא לָקוּץ זֶה סוֹכָה וְנוֹתֵן דָּמִים. שֶׁעַל מְנָת כֵּן הִנְחִיל יְהוֹשֻׁעַ לְיִשְׂרָאֵל אֶת הָאָרֶץ.
Pnei Moshe (non traduit)
בנחיל שגזלו מן ההליכה. כלומר זה שהן עכשיו בשדהו מן ההליכה גזל אותן שהלכו ויצאו מתוך של חבירו לתוך שלו ובהא הוא דנאמנין דקנין דרבנן הוא מפני דרכי שלום ולאו עדות להוציא מיקרי:
מתניתא. דקתני נאמנת אשה או קטן ואע''ג דלאו בני עדות נינהו:
ובפורח. שעדיין מפריחות הן ולא נחו על שוכו של אילן חבירו אבל אם כבר נחו לא דכבר מוחזק הוא ואין נאמנין להוציא אפילו במילי דרבנן:
ובלבד על אתר. וכן דוקא לאלתר נאמנין הן שהגידו מיד כשראו שיצא הנחיל משם:
אבל אם יצא. הקטן או האשה ולא הגידו וחזרו ואמרו לא:
אני אומר. שאני אומר מפני יראה ופיתוי שהיו מפחדין אותן או שהיו משתדלין ומפתין אותן בדברים אמרו כן:
משנה: הַמַּכִּיר כֵּלָיו אוֹ סְפָרָיו בְּיַד אַחֵר אִם יָצָא לוֹ שֵׁם גְּנֵיבָה בָּעִיר יִשָּׁבַע כַּמָּה הוֹצִיא וְיִטּוֹל. וְאִם לָאו לֹא הֵימֶנּוּ שֶׁאֲנִי אוֹמֵר מֲכָרָן לְאַחֵר וּלְקָחָן זֶה מִמֶּנּוּ.
Pnei Moshe (non traduit)
מתני' אין לו אלא שכרו. שכר הכלי ושכר הפעולה דכיון שהבעלים הם שם והיה לו להתנות ולא התנה הפסיד ואין לו אלא שכר טרחו:
מתני' שטף נהר חמורו. אשמעינן בסיפא דאפי' לא הפסיד בידים אלא ממילא הוא שהניח את שלו אפ''ה כי התנה עמו חייב ליתן לו וברישא אשמעינן דאפילו בפסיד' בידים ששופך את יינו בשבילו אפ''ה כי לא התנה עמו אין לו אלא שכרו:
מתני' אם יצא לו שם גניבה. שיצא קול שנגנבו כליו ובבעל הבית שאינו עשוי למכור את כליו מיירי דכיון שיצא לו שם גניבה בעיר ואיכא סהדי שאלו הכלים והספרים שלו היו לא חיישינן שמא הוא מכרן:
ישבע. הלוקח כמה נתן ויטול ויחזיר לו כליו ובלפני יאוש קמיירי:
הלכה: הַמַּכִּיר כֵּלָיו אוֹ סְפָרָיו כול'. אָמַר רִבִּי בָּא בַּר מָמָל. בְּדִין הוּא שֶׁלֹּא יִשְׁבַּע. וְלָמָּה אָֽמְרוּ. יִשְׁבַּע. שֶׁלֹּא יְהוּ בַעֲלֵי בָתִּים נִטְפָּלִין לַגַּנָּבִים. רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָמַר. וְהוּא שֶׁיָּצָא לוֹ שֵׁם שֶׁנִּגְנְבוּ סְפָרָיו. רַב אָמַר. צָרִיךְ לְהָבִיא רְאָייָה שֶׁלָּן עִמּוֹ בְאוֹתוֹ הַלַּיְלָה. אַסִּי אָמַר. אִם טָעַן לוֹמַר. מִפְּלוֹנִי לְקַחְתִּים. נֶאֱמָן. אָתָא עוֹבְדָא קוֹמֵי רִבִּי נָסָא וְלֹא קִיבֵּל. מַה פְלִיג. אָֽמְרֵי. בַּר נַשׁ דָּעַקִּין הֲוָה. בְּגִין כֵּן לֹא קְבִיל.
Pnei Moshe (non traduit)
שנגנבו ספריו. אם ספריו הכיר לא סגי בשם גניבה בסתם דדילמא לא היו ספרים אלא כלים אחרים וצריך שם גניבה על הספרים:
רב אמר. הא דקתני יצא לו שם גניבה לא מהני עד שיביא ראיה שלן עמו זה שמכר כליו באותו הלילה דאי לאו חיישינן דילמא זבנינהו והוא ניהו קמפיק שמא דגניבה:
אם טען. זה שמכרן להלוקח שהם עתה בידו טען לומר מפלוני לקחתים וזה הפלוני אינו לפנינו נאמן ואין צריך הלוקח להחזיר את הכלים:
ולא קביל. לא קיבל ממנו טענה זו:
מה פליג. שואל הש''ס דאם ר' נסא פליג ולא ס''ל כאסי:
אמרי. לא אלא בר נש דעקין הוה לשון קצר הוא וכמו דעקבין ומלשון עקבה מדם עוקב אחר המנאף וכלומר שהי' מכיר בו שאדם עוקב ורמאי הוא ובשביל זה לא קיבל דבריו:
גמ' תני. בתוספתא פ''י:
שנים שהיו באין במדבר וכו' ולא הדבש. והתם מסיים וכשיגיע ליישוב נותן לו דמי דבשו:
תני. שם:
פועל ועני. פועל לעשות מלאכתו ועני לנקף בראש האילן:
בזמן שדרך. שעלה במקום שדרך בני אדם לעלות בו:
גמ' אין נזקק לו כלום. אין צריך ליתן לו כפי שהתנה שהרי זה ירד להציל ולא הציל ואינו נותן לו אלא שכר הראוי בעד טרחתו:
אלא. הא קמיבעי' לן אם שלו הוא שעלה מאליו מהו ולענין דנותן לו כפי שהתנה נמי לא מיבעיא לן דצריך ליתן לו דמן שמיא הוא דרחימו עליה אלא מהו דיימר לא נתייאשתי ממנו ואם אדם א' ירצה לזכות בו לא זכה או דילמא כזוכה מן ההפקר הוא דמסתמא כבר איאש ואין משגיחין עליו שעומד וצווח לא נתייאשתי:
נשמעינה מן הדא. דפלוגתא דר''י ור''ל היא:
חזקה מייאש הוא. בתחלה ואין משגיחין עליו שחוזר בו:
שלא יהו בעלי בתים נטפלין לגנבים. שלא ירגילו לקנות מן הגנבים ומחמת זה כטפילה לגנבים הן שאלו לא היו מוצאין למכור לא היו גונבים והטילו חכמים שבועה על הלוקח כדי שלא יהו מצוים לקנות מהן שהוא אומר למחר יוציאו מידי וצריך אני לישבע לקבל מעות שלי:
גמ' בדין הוא שלא ישבע. אלא יהא נאמן בלא שבועה כמה נתן בשבילה שהרי הם תחת ידו:
ולמה אמרו. שאינו נוטל דמים מבעל הכלי עד שישבע:
משנה: זֶה בָא בְחָבִיתוֹ שֶׁל יַיִן וְזֶה בָא בְכַדּוֹ שֶׁל דְּבַשׁ. נִסְדְּקָה חָבִית שֶׁל דְּבַשׁ וְשָׁפַךְ זֶה אֶת יֵינוֹ וְהִצִּיל אֶת הַדְּבַשׁ לְתוֹכָהּ אֵין לוֹ אֶלָּא שְׂכָרוֹ. אִם אָמַר אַצִּיל אֶת שֶׁלָּךְ וְאַתָּה נוֹתֵן לִי דְמֵי שֶׁלִּי חַייָב לִיתֵּן לוֹ.
Pnei Moshe (non traduit)
מתני' אין לו אלא שכרו. שכר הכלי ושכר הפעולה דכיון שהבעלים הם שם והיה לו להתנות ולא התנה הפסיד ואין לו אלא שכר טרחו:
מתני' שטף נהר חמורו. אשמעינן בסיפא דאפי' לא הפסיד בידים אלא ממילא הוא שהניח את שלו אפ''ה כי התנה עמו חייב ליתן לו וברישא אשמעינן דאפילו בפסיד' בידים ששופך את יינו בשבילו אפ''ה כי לא התנה עמו אין לו אלא שכרו:
מתני' אם יצא לו שם גניבה. שיצא קול שנגנבו כליו ובבעל הבית שאינו עשוי למכור את כליו מיירי דכיון שיצא לו שם גניבה בעיר ואיכא סהדי שאלו הכלים והספרים שלו היו לא חיישינן שמא הוא מכרן:
ישבע. הלוקח כמה נתן ויטול ויחזיר לו כליו ובלפני יאוש קמיירי:
הלכה: זֶה בָא בְחָבִיתוֹ שֶׁלְּיַיִן כול'. תַּנֵּי. שְׁנַיִם בַּמִּדְבָּר בְּיַד זֶה חָבִית מַיִם וּבְיַד זֶה חָבִית דְּבַשׁ. נִסְדַּק חָבִית מַיִם. תְּנַיי בֵּית דִּין הוּא שֶׁיִּשְׁפּוֹךְ זֶה דִבְשׁוֹ וְיַצִּיל אֶת מֵימָיו. שֶׁהַמַּיִם מְחַייֶה בַמִּדְבָּר וְלֹא הַדְּבַשׁ. תַּנֵּי. פּוֹעֵל וְעָנִי שֶׁעָלוּ לְרֹאשׁ אִילָּן וְשִׁיבְּרוּ סוֹכָה. בִּזְמַן שֶׁדֶּרֶךְ פּוֹעֲלִין לַעֲלוֹת בָּאִילָּן פְּטוּרִין. וְאִם לָאו חַייָבִין.
Pnei Moshe (non traduit)
שנגנבו ספריו. אם ספריו הכיר לא סגי בשם גניבה בסתם דדילמא לא היו ספרים אלא כלים אחרים וצריך שם גניבה על הספרים:
רב אמר. הא דקתני יצא לו שם גניבה לא מהני עד שיביא ראיה שלן עמו זה שמכר כליו באותו הלילה דאי לאו חיישינן דילמא זבנינהו והוא ניהו קמפיק שמא דגניבה:
אם טען. זה שמכרן להלוקח שהם עתה בידו טען לומר מפלוני לקחתים וזה הפלוני אינו לפנינו נאמן ואין צריך הלוקח להחזיר את הכלים:
ולא קביל. לא קיבל ממנו טענה זו:
מה פליג. שואל הש''ס דאם ר' נסא פליג ולא ס''ל כאסי:
אמרי. לא אלא בר נש דעקין הוה לשון קצר הוא וכמו דעקבין ומלשון עקבה מדם עוקב אחר המנאף וכלומר שהי' מכיר בו שאדם עוקב ורמאי הוא ובשביל זה לא קיבל דבריו:
גמ' תני. בתוספתא פ''י:
שנים שהיו באין במדבר וכו' ולא הדבש. והתם מסיים וכשיגיע ליישוב נותן לו דמי דבשו:
תני. שם:
פועל ועני. פועל לעשות מלאכתו ועני לנקף בראש האילן:
בזמן שדרך. שעלה במקום שדרך בני אדם לעלות בו:
גמ' אין נזקק לו כלום. אין צריך ליתן לו כפי שהתנה שהרי זה ירד להציל ולא הציל ואינו נותן לו אלא שכר הראוי בעד טרחתו:
אלא. הא קמיבעי' לן אם שלו הוא שעלה מאליו מהו ולענין דנותן לו כפי שהתנה נמי לא מיבעיא לן דצריך ליתן לו דמן שמיא הוא דרחימו עליה אלא מהו דיימר לא נתייאשתי ממנו ואם אדם א' ירצה לזכות בו לא זכה או דילמא כזוכה מן ההפקר הוא דמסתמא כבר איאש ואין משגיחין עליו שעומד וצווח לא נתייאשתי:
נשמעינה מן הדא. דפלוגתא דר''י ור''ל היא:
חזקה מייאש הוא. בתחלה ואין משגיחין עליו שחוזר בו:
שלא יהו בעלי בתים נטפלין לגנבים. שלא ירגילו לקנות מן הגנבים ומחמת זה כטפילה לגנבים הן שאלו לא היו מוצאין למכור לא היו גונבים והטילו חכמים שבועה על הלוקח כדי שלא יהו מצוים לקנות מהן שהוא אומר למחר יוציאו מידי וצריך אני לישבע לקבל מעות שלי:
גמ' בדין הוא שלא ישבע. אלא יהא נאמן בלא שבועה כמה נתן בשבילה שהרי הם תחת ידו:
ולמה אמרו. שאינו נוטל דמים מבעל הכלי עד שישבע:
משנה: שָׁטַף נָהָר חֲמוֹרוֹ וַחֲמוֹר חֲבֵירוֹ שֶׁלּוֹ יָפֶה מְנָה וְשֶׁל חֲבֵירוֹ מָאתַיִם הִנִּיחַ אֶת שֶׁלֹּוֹ וְהִצִּיל אֶת שֶׁל חֲבֵירוֹ אֵין לוֹ אֶלָּא שְׂכָרוֹ. אִם אָמַר אַצִּיל אֶת שֶׁלָּךְ וְאַתָּה נוֹתֵן לִי דְמֵי שֶׁלִּי חַייָב לִיתֵּן לוֹ.
Pnei Moshe (non traduit)
מתני' אין לו אלא שכרו. שכר הכלי ושכר הפעולה דכיון שהבעלים הם שם והיה לו להתנות ולא התנה הפסיד ואין לו אלא שכר טרחו:
מתני' שטף נהר חמורו. אשמעינן בסיפא דאפי' לא הפסיד בידים אלא ממילא הוא שהניח את שלו אפ''ה כי התנה עמו חייב ליתן לו וברישא אשמעינן דאפילו בפסיד' בידים ששופך את יינו בשבילו אפ''ה כי לא התנה עמו אין לו אלא שכרו:
מתני' אם יצא לו שם גניבה. שיצא קול שנגנבו כליו ובבעל הבית שאינו עשוי למכור את כליו מיירי דכיון שיצא לו שם גניבה בעיר ואיכא סהדי שאלו הכלים והספרים שלו היו לא חיישינן שמא הוא מכרן:
ישבע. הלוקח כמה נתן ויטול ויחזיר לו כליו ובלפני יאוש קמיירי:
הלכה: שָׁטַף נָהָר אֶת חֲמוֹרוֹ כול'. תַּנֵּי. הִנִּיחַ שֶׁלֹּוֹ לְהַצִּיל שֶׁלַּחֲבֵירוֹ וְעָלָה שֶׁלַּחֲבֵירוֹ מֵאֵילָיו אֵין נִזְקַק לוֹ כְּלוּם. אֶלָּא הִנִּיחַ שֶׁלֹּוֹ לְהַצִּיל שֶׁלַּחֲבֵירוֹ וְעָלָה שֶׁלּוֹ מֵאֵילָיו. מָהוּ דְיֵימַר לוֹ. נִתְייָאַשְׁתִּי. נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא. שָׁטַף נָהָר חֲמוֹרוֹ וְהָיָה צָוַוח וְאוֹמֵר. לֹא נִתְייָאַשְׁתִּי. רֵישׁ לָקִישׁ אָמַר. כָּל זְמַן שֶׁצָּוַוח לֹא נִתְייָאַשׁ. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. חֲזָקָה מְייָאֵשׁ הוּא.
Pnei Moshe (non traduit)
שנגנבו ספריו. אם ספריו הכיר לא סגי בשם גניבה בסתם דדילמא לא היו ספרים אלא כלים אחרים וצריך שם גניבה על הספרים:
רב אמר. הא דקתני יצא לו שם גניבה לא מהני עד שיביא ראיה שלן עמו זה שמכר כליו באותו הלילה דאי לאו חיישינן דילמא זבנינהו והוא ניהו קמפיק שמא דגניבה:
אם טען. זה שמכרן להלוקח שהם עתה בידו טען לומר מפלוני לקחתים וזה הפלוני אינו לפנינו נאמן ואין צריך הלוקח להחזיר את הכלים:
ולא קביל. לא קיבל ממנו טענה זו:
מה פליג. שואל הש''ס דאם ר' נסא פליג ולא ס''ל כאסי:
אמרי. לא אלא בר נש דעקין הוה לשון קצר הוא וכמו דעקבין ומלשון עקבה מדם עוקב אחר המנאף וכלומר שהי' מכיר בו שאדם עוקב ורמאי הוא ובשביל זה לא קיבל דבריו:
גמ' תני. בתוספתא פ''י:
שנים שהיו באין במדבר וכו' ולא הדבש. והתם מסיים וכשיגיע ליישוב נותן לו דמי דבשו:
תני. שם:
פועל ועני. פועל לעשות מלאכתו ועני לנקף בראש האילן:
בזמן שדרך. שעלה במקום שדרך בני אדם לעלות בו:
גמ' אין נזקק לו כלום. אין צריך ליתן לו כפי שהתנה שהרי זה ירד להציל ולא הציל ואינו נותן לו אלא שכר הראוי בעד טרחתו:
אלא. הא קמיבעי' לן אם שלו הוא שעלה מאליו מהו ולענין דנותן לו כפי שהתנה נמי לא מיבעיא לן דצריך ליתן לו דמן שמיא הוא דרחימו עליה אלא מהו דיימר לא נתייאשתי ממנו ואם אדם א' ירצה לזכות בו לא זכה או דילמא כזוכה מן ההפקר הוא דמסתמא כבר איאש ואין משגיחין עליו שעומד וצווח לא נתייאשתי:
נשמעינה מן הדא. דפלוגתא דר''י ור''ל היא:
חזקה מייאש הוא. בתחלה ואין משגיחין עליו שחוזר בו:
שלא יהו בעלי בתים נטפלין לגנבים. שלא ירגילו לקנות מן הגנבים ומחמת זה כטפילה לגנבים הן שאלו לא היו מוצאין למכור לא היו גונבים והטילו חכמים שבועה על הלוקח כדי שלא יהו מצוים לקנות מהן שהוא אומר למחר יוציאו מידי וצריך אני לישבע לקבל מעות שלי:
גמ' בדין הוא שלא ישבע. אלא יהא נאמן בלא שבועה כמה נתן בשבילה שהרי הם תחת ידו:
ולמה אמרו. שאינו נוטל דמים מבעל הכלי עד שישבע:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source